אנחנו עובדים עם הרבה תהליכי הקמה ושיפוץ. איכשהו עיצוב מחדש לחנות כרוך לעיתים קרובות בביצוע של שיפוץ נרחב בנכס המיועד לחנות. הרבה מאד לקוחות לא אוהבים שיפוצים. צודקים. הרבה בלאגן, הלקוח תלוי בהרבה מאד נסיבות, גורמים שאינם בשליטתו, הרבה כסף, הרבה לחץ והכי חשוב, המון החלטות בתנאים של אי ודאות, ( אם יש ודאות, אין צורך בהחלטה, פשוט מבצעים….) שלכולן יש בדר״כ תו מחיר שהוא הרבה יותר גבוה מזוג מכנסיים בקניון.

עיצוב חנות

יש גם עובדה בסיסית. שיפוץ לעולם ייקח יותר זמן ממה שמצפים, ויעלה יותר. דוגמה לנושא היא חוק הופשטטר: “זה לעולם יקח יותר זמן מהמצופה,  גם אם תיקח בחשבון את חוק הופשטטר”.
נדרשת הרבה מקצועיות והרבה נסיון כדי לבנות לוח זמנים אמיתי שמתאים למציאות ותקציב אמיתי שקרוב לעלות האמיתית. הבעיה העיקרית שרוב האנשים לא כל כך נהנים לקבל אותו. לעיתים קרובות קל לנו יותר עם ההכחשה ( יהיה בסדר, הוא מגזים, אני כבר אדע איך לעשות את זה כבר בפעם הראשונה יותר בזול מבעל מקצוע מקצוען עם ותק של 15 שנה במקצוע, שעשה את זה עשרות פעמים…)
אחד הסעיפים הכי מסתורי ועם זאת הכי ודאי שייכנס לתקציב הוא סעיף אכא״כ (תודה לדני מנכ״ל כנען סנטר על המינוח) שהם ראשי התיבות של ״אם כבר אז כבר״
הרסת את הקירות, לא תחליף את מערכת החשמל הרעועה?

הקבלן כבר כאן, לא תוסיף את הגלריה לאחסון שאתה כה זקוק לה?

הריצוף בחוץ ומערכת האינסטלציה הדולפת נמצאת ממש מול העיניים. קשה מאד להניח ריצוף חדש כשידוע שהתשתית מתחתיו רעועה.
האיום שבסעיף זה תלוי ברמת הפדנטיות והפרפקציוניזם של כל אחד.

התגמול הרגשי עליו הוא הרגשת הסיפוק והשקט בידיעה שהעבודה נעשתה כמו שצריך.
לסעיף הזה יש פוטנציאל לשאוב את כל המשאבים הזמינים.

איך ואיפה שמים את הגבול? מה  לדעתך אפשר לעשות?

אשמח לשמוע תגובות, רעיונות והצעות כיצד להתגבר על הסעיף הזה

אודות המחבר

יואב דריאל

קצת עליי,
אני מומחה לתכנון סביבות מכירה ועוסק בכך בלמעלה מעשור.
החברה שבבעלותי מסייעת לבעלי חנויות ורשתות ליצור חנויות חדשות ולבצע אופטימיזציה לחנויות קיימות. החברה משלבת ידע ונסיון בתכנון אדריכלי ועיצוב פנים יחד עם ניתוחי מכר, הבנה של תנועת צרכנים בתוך החנות, במטרה ליצור חנויות נוחות יותר לקניה לצרכן ורווחיות יותר עבור בעל החנות או הרשת.
קצת עליי באופן אישי: נולדתי וגדלתי בבאר שבע (אוהד שרוף של הפועל באר שבע:) למדתי אדריכלות (והנדסת תעשייה וניהול) בטכניון בחיפה.
את המגע עם מסחר וקמעונאות התחלתי דווקא בבסטות של יפן. בהמשך עבדתי במספר משרדי אדריכלים, שימשתי אדריכל ומנהל פרויקטים בבנק מזרחי, וכמנהל ההקמה של רשת ארקפה.
ב-12 השנים האחרונות הקמתי את מה שהתחיל כמשרד תכנון ואדריכלות עם התמחות בתכנון שטחי מסחר והתרחב היום לתחומים נוספים שייעוץ לשיפור תכנון לחנויות ורשתות קמעונות.
בתקופה האחרונה אנו עוסקים גם בשילוב טכנולוגיה וערוצים נוספים לתוך תכנון סביבת המכירה.
בין השאר אני כותב בלוג בנושאי קמעונאות ומשמש מנטור ליזמים צעירים בהתנדבות במסגרת קרן שמש.

תגובה אחת
  1. יוני

    מניסיוני, קיים סעיף מאזן שנקרא: סעיף שכ״נ (שדרוג מכסף נכנס).

    בעל העסק שמודע לעובדה שהוא כרגע מסונוור מכל השפע העיצובי שניצב מולו, החידושים והרעיונות צריך להגדיר קו אדום לתקציב. כל שקל שחורג מאותו קו נכנס להוצאות עיצוב שיבוצעו רק אחרי שהעסק יחזור לפעילות נורמלית, וישולמו מתוך מחזורי ההכנסות.

    לרוב, עם החזרה לפעילות היומיומית, בעל העסק חוזר לגישה הישנה של מודעות למאזן של העסק ונמנע מהוצאות שאינן תואמות את יכולתו.

    סעיף שכ״נ שמאומץ יוביל את בעל העסק לסיים את השיפוץ ולהכין את החנות לקבלת לקוחות כשהיא במצב של ״רמה עוברת+״ וההתאמות הנוספות בעתיד (אם יבוצעו) יתאימו לדרישות האמיתיות של העסק ולא בהכרח לקפריזות עיצוביות כאלה ואחרות.

    http://Www.SpeakMy.Biz

השארת תגובה