בבית בו אני גר יש הרבה חלונות. מדי פעם נכנסת דבורה לבית. כשיש אנשים, לחלקם זה עשוי להיות די מבהיל.

הדבורה מסתובבת ובגדול, מנסה לצאת החוצה. פעם אחר פעם היא נחבטת בזכוכית, אבל עדיין מנסה לצאת.

לעיתים נראה כאילו היא מתייאשת, או שזו סתם השלכה של רגשות שלי על האקט בו היא נעמדת על הזכוכית. עומדת ומתבוננת על האור והעולם שבחוץ.

בתור מי שמתבונן מלמעלה, פותח את החלונות, זה עשוי להיראות משעשע. את לא רואה שפתוח כאן?! חלון אחד ימינה?!

מצד שני, אולי יש כאן מטאפורה לחלק מהחיים שלנו. כמה פעמים אנחנו רוצים להגיע לאנשהו ואיזשהו “כח מסתורי”, הזכוכית הפרטית שלנו עוצר אותנו?

אנחנו רואים את העולם והמקום אליו אנחנו רוצים להגיע ונחבטים פעם אחר פעם במחסומים שמונעים מאיתנו להגיע לשם.

האם אנחנו מתייאשים ו”נעמדים על הזכוכית” רק מתבוננים על המקום הנכסף? או שאולי אנחנו ממשיכים לנסות לחפש דרכים אחרות, פתחים חדשים?

יכול להיות מעניין למצוא את הזכוכיות הפרטיות שלנו.

אודות המחבר

יואב דריאל

קצת עליי,
אני מומחה לתכנון סביבות מכירה ועוסק בכך בלמעלה מעשור.
החברה שבבעלותי מסייעת לבעלי חנויות ורשתות ליצור חנויות חדשות ולבצע אופטימיזציה לחנויות קיימות. החברה משלבת ידע ונסיון בתכנון אדריכלי ועיצוב פנים יחד עם ניתוחי מכר, הבנה של תנועת צרכנים בתוך החנות, במטרה ליצור חנויות נוחות יותר לקניה לצרכן ורווחיות יותר עבור בעל החנות או הרשת.
קצת עליי באופן אישי: נולדתי וגדלתי בבאר שבע (אוהד שרוף של הפועל באר שבע:) למדתי אדריכלות (והנדסת תעשייה וניהול) בטכניון בחיפה.
את המגע עם מסחר וקמעונאות התחלתי דווקא בבסטות של יפן. בהמשך עבדתי במספר משרדי אדריכלים, שימשתי אדריכל ומנהל פרויקטים בבנק מזרחי, וכמנהל ההקמה של רשת ארקפה.
ב-12 השנים האחרונות הקמתי את מה שהתחיל כמשרד תכנון ואדריכלות עם התמחות בתכנון שטחי מסחר והתרחב היום לתחומים נוספים שייעוץ לשיפור תכנון לחנויות ורשתות קמעונות.
בתקופה האחרונה אנו עוסקים גם בשילוב טכנולוגיה וערוצים נוספים לתוך תכנון סביבת המכירה.
בין השאר אני כותב בלוג בנושאי קמעונאות ומשמש מנטור ליזמים צעירים בהתנדבות במסגרת קרן שמש.

השארת תגובה