יש לי אחר צהריים בשבוע שבו אני מוציא את הילדה מהגן.  לא מזמן באחר הצהריים כזה, הלכנו ברחוב הרצל ברמת גן ו”החלטנו” לקנות גלידה. עצרנו בפיצוציה (או שמא חנות נוחות?!) וניגשנו ישר למקרר השלגונים לבחור גלידה.

פתאום ראיתי בזוית העין מקרר גלידות אחר, לא מוכר. לא של אחת החברות הגדולות.

“מה זה שם?” שאלתי את המוכר, “עזוב, זה גלידות של רוסים” (מוכר שרירי עם מבטא שלא השאיר מקום לחשד באפליה או זלזול ביוצאי חבר העמים) “ואיך הגלידות האלו?” שאלתי כשהסקרנות שלי מתעוררת. “הרבה יותר טובות, עם טעם אמיתי ושמנת אמיתית, לא כמו שלכם” ענה המוכר שהיה די מופתע מההתעניינות המוזרה של ישראלי במוצר. “איזו כדאי?”,  “קח את הכחולות” הוא המליץ.

האמת, גלידה מצויינת ב 5 שקלים. (וזה לא מדור פרסומי) כמו גביע ופל של מקדונלדס עם גלידה בפנים. גם פחות מלכלך (שוב ברכה לממציא המגבונים). הלכנו שנינו וליקקנו גלידה. הרגשנו כמו בחו”ל. (תזכורת – אנחנו ברחוב הרצל רמת גן).

העלה בי הרהור. קניתי כבר עשרות גלידות וארטיקים בפיצוציה הזו, מעולם לא ראיתי את המקרר הזה, למרות שכנראה הוא תמיד היה שם. כשהתחלתי להסתכל, מסתבר שיש לא מעט כאלו בסביבה.

מין נקודה עיוורת כזו של הזדמנות (במקרה הזה לגוון את היצע הגלידות) שנמצאת מול העיניים שלי, אבל אני לא רואה אותה.

מעניין כמה הזדמנויות כאלו נמצאות כל יום מול העיניים שלנו ואנחנו פשוט עיוורים לראות אותן?

אודות המחבר

יואב דריאל

קצת עליי,
אני מומחה לתכנון סביבות מכירה ועוסק בכך בלמעלה מעשור.
החברה שבבעלותי מסייעת לבעלי חנויות ורשתות ליצור חנויות חדשות ולבצע אופטימיזציה לחנויות קיימות. החברה משלבת ידע ונסיון בתכנון אדריכלי ועיצוב פנים יחד עם ניתוחי מכר, הבנה של תנועת צרכנים בתוך החנות, במטרה ליצור חנויות נוחות יותר לקניה לצרכן ורווחיות יותר עבור בעל החנות או הרשת.
קצת עליי באופן אישי: נולדתי וגדלתי בבאר שבע (אוהד שרוף של הפועל באר שבע:) למדתי אדריכלות (והנדסת תעשייה וניהול) בטכניון בחיפה.
את המגע עם מסחר וקמעונאות התחלתי דווקא בבסטות של יפן. בהמשך עבדתי במספר משרדי אדריכלים, שימשתי אדריכל ומנהל פרויקטים בבנק מזרחי, וכמנהל ההקמה של רשת ארקפה.
ב-12 השנים האחרונות הקמתי את מה שהתחיל כמשרד תכנון ואדריכלות עם התמחות בתכנון שטחי מסחר והתרחב היום לתחומים נוספים שייעוץ לשיפור תכנון לחנויות ורשתות קמעונות.
בתקופה האחרונה אנו עוסקים גם בשילוב טכנולוגיה וערוצים נוספים לתוך תכנון סביבת המכירה.
בין השאר אני כותב בלוג בנושאי קמעונאות ומשמש מנטור ליזמים צעירים בהתנדבות במסגרת קרן שמש.

3 תגובות
  1. יוני זילברמן

    תכלס,
    הגלידות של ה”רוסים” הרבה יותר טובות.. אני כמעט ולא אוכל נוקאוט שעולה 10 ש”ח ומעדיף הרבה יותר לקנות גלידה רוסית. עם טעם של גלידה אמיתי. ולא איזה חרטא עם עוגיות או תות.
    ושגם זה יותר זול!

  2. מתי

    גם אני עובר הרבה ברחובות הרצל וביאליק.
    בגלידות הרוסיות יש שמנת… חלקן כשרות וחלקן לא. על רובן יש גם מדבקה עם כיתוב בעברית וכך תוכלו להחליט.

    הגלידות הישראליות אולי כשרות כולן, אבל ברוב המקרים השומן שם מקורו במרגרינה. אה, והן יקרות יותר. מה הסיפור?

השארת תגובה