מהו הסעיף התקציבי הכי מאיים והכי מרגש בכל שיפוץ?

אנחנו עובדים עם הרבה תהליכי הקמה ושיפוץ. איכשהו עיצוב מחדש לחנות כרוך לעיתים קרובות בביצוע של שיפוץ נרחב בנכס המיועד לחנות. הרבה מאד לקוחות לא אוהבים שיפוצים. צודקים. הרבה בלאגן, הלקוח תלוי בהרבה מאד נסיבות, גורמים שאינם בשליטתו, הרבה כסף, הרבה לחץ והכי חשוב, המון החלטות בתנאים של אי ודאות, ( אם יש ודאות, אין צורך בהחלטה, פשוט מבצעים….) שלכולן יש בדר״כ תו מחיר שהוא הרבה יותר גבוה מזוג מכנסיים בקניון.

עיצוב חנות

יש גם עובדה בסיסית. שיפוץ לעולם ייקח יותר זמן ממה שמצפים, ויעלה יותר. דוגמה לנושא היא חוק הופשטטר: "זה לעולם יקח יותר זמן מהמצופה,  גם אם תיקח בחשבון את חוק הופשטטר".
נדרשת הרבה מקצועיות והרבה נסיון כדי לבנות לוח זמנים אמיתי שמתאים למציאות ותקציב אמיתי שקרוב לעלות האמיתית. הבעיה העיקרית שרוב האנשים לא כל כך נהנים לקבל אותו. לעיתים קרובות קל לנו יותר עם ההכחשה ( יהיה בסדר, הוא מגזים, אני כבר אדע איך לעשות את זה כבר בפעם הראשונה יותר בזול מבעל מקצוע מקצוען עם ותק של 15 שנה במקצוע, שעשה את זה עשרות פעמים…)
אחד הסעיפים הכי מסתורי ועם זאת הכי ודאי שייכנס לתקציב הוא סעיף אכא״כ (תודה לדני מנכ״ל כנען סנטר על המינוח) שהם ראשי התיבות של ״אם כבר אז כבר״
הרסת את הקירות, לא תחליף את מערכת החשמל הרעועה?

הקבלן כבר כאן, לא תוסיף את הגלריה לאחסון שאתה כה זקוק לה?

הריצוף בחוץ ומערכת האינסטלציה הדולפת נמצאת ממש מול העיניים. קשה מאד להניח ריצוף חדש כשידוע שהתשתית מתחתיו רעועה.
האיום שבסעיף זה תלוי ברמת הפדנטיות והפרפקציוניזם של כל אחד.

התגמול הרגשי עליו הוא הרגשת הסיפוק והשקט בידיעה שהעבודה נעשתה כמו שצריך.
לסעיף הזה יש פוטנציאל לשאוב את כל המשאבים הזמינים.

איך ואיפה שמים את הגבול? מה  לדעתך אפשר לעשות?

אשמח לשמוע תגובות, רעיונות והצעות כיצד להתגבר על הסעיף הזה